נולדתי בתאריך ה- 25/7/68 במדינת אוסטרליה בעיר מלבורן.
הורי בחרו לקרוא לי רון בוני- רון: השמחה שהכנסתי לחיי הורי ובוני - ע"ש ילד בן 11 שגדל במוסד לילדים בחיפה.
במסגרת פרויקט "ביעור הבערות" אמי הדריכה ילדים. בוני היה ילד, שאמי נקשרה אליו מאוד. היא נהגה להביאו לביתה בחגים ובשבתות. נוצר ביניהם קשר מיוחד. אמי סיפרה לי שאת יום חתונתה היא קבעה במיוחד לחודש יולי - 3/7/67 , אך באותה שנה פרצה מלחמת ששת הימים, ושנת הלימודים התארכה עד לסוף חודש יולי. היא נאלצה לעזוב את הפרויקט לפני סיומו. הפרידה מבוני הייתה מאוד קשה לה, ובעיקר לבוני שלא הסכים לקבל את הפרידה. שנה לאחר מכן, אני נולדתי ואמי בחרה לקרוא לי על שמו- אותו ילד בשם בוני - אליו נקשרה ואהבה.
במלבורן גרנו בדירה בת שני חדרים. במרפסת הייתה מכונת סריגה שהורי היו סורגים בה בדים ומוכרים אותם בשווקים. גרנו כארבע שנים באוסטרליה ולאחר מכן חזרנו לישראל.- אני בעצם עליתי ארצה.
מגיל ארבע עד גיל שבע גרתי בחולון. בגיל חמש נולד אחי הקטן דרור. אני זוכר כיצד כל האחים הגדולים היו מטיילים עם אחיהם הקטנים בעגלות. היינו עורכים "מרוצי עגלות". באחד מהמרוצים התהפך "הרכב" שלי והנהג בתוכו דרור התרסק עם עגלתו לשיחים.- יצאנו בנזק קל. הייתי ילד מאוד פעיל ושובב.
בגיל שבע עברנו להתגורר בכרמיאל עקב תפקידו החדש של אבי במפעל דלתא. כשהייתי בן עשר נולדה אחותי קרן, ואז חזרנו לגור בחולון. הייתי האח הבכור ועזרתי להורי לטפל באחיי הקטנים.
/scan0003.jpg)
הורי התגרשו כשהייתי בן 13. נשארנו לגור עם אמי בחולון. בגיל 16 עברנו לגור בבת ים.
במהלך ילדותי חוויתי הרבה מעברים ושינויים שחישלו וחיזקו אותי. למדתי להתאים את עצמי במהירות ובקלות לכל מקום חדש שהגעתי אליו. תמיד התחברתי ומצאתי שפה משותפת עם אנשים חדשים שפגשתי.
התחתנתי בשנת 1995, ובשנת 2000 פתחתי עסק לחלונות אלומיניום. ועוסק בזה עד היום כמנכ"ל פרינץ החלונות.
בשנת 2000 הפכתי לאב גאה ומאושר לבנותי התאומות עדי ושחר.
במהלך השנים הלכתי לחוגים מגוונים. כילד השתתפתי בחוג סקטים, כדורסל ועוד. בשנים האחרונות עשיתי קורס גלישת רוח, השתתפתי בחוג קרמיקה ובחודשים האחרונים אני משתתף בחוג עיצוב בזכוכית. אני מאמין שכל אדם צריך לעסוק במשהו נוסף (מעבר לעבודתו) שנותן לו סיפוק .
מאד מעניין !
השבמחקשחר ועדי יקרות,
השבמחקנהנינו לקרוא את עבודתכן. השקעתן מאמץ בהכנתה. פרקי העבודה נמצאים כולם. הרחבתן על סבתכן . סיפור עלייתה ארצה מרתק. יכולת הכתיבה שלכן קולחת וזורמת.
זכיתן שיש לכן משפחה בעלת חפצים העוברים מדור לדור. הסיפורים מאחורי החפצים גורמים לחפצים אלה להיות בעלי ערך רגשי רב. עץ המשפחה מעוצב בצורה ברורה. הבלוג מעוצב עם הרבה תמונות, ובצורה עדינה המאפיינת אתכן.
פרק הסיכום כתוב בצורה יפה וברורה, ניכר שהפקתן מידע חשוב ומעניין על המשפחה וגם למדתן יישומים חדשים בתחום התקשוב ככגון: הכנסת סרטון לבלוג.
יישר כוח.
לימור ואורלי