על עצמי - שחר פרינץ
שמי שחר פרינץ, נולדתי ב- 19/11/2000, כ"א בחשון תשס"א, בבית חולים "אסף הרופא". שתי דקות צעירה מאחותי התאומה עדי.
אבי בחר בשם שחר - האור הראשון של הבוקר, מבטא התחלה חדשה- אור חדש נכנס לבית.
אנו ארבע נפשות במשפחה: אבי - רון, קבלן אלומיניום ואמי - רונית, עובדת סוציאלית, אחותי עדי ואני שחר.
אמא ואבא זוכרים שבזמן ההריון הייתי בצד ימין, תמיד קטנה מאחותי עדי. בהתחלה אפילו לא הופעתי, רק לאחר שבועיים ראו אותי.
חודשיים וחצי שהיתי בפגיה - באינקובטור. הורי מספרים שהיתה זו אחת התקופות הקשות בחייהם. הייתה דאגה רבה לשלומי, מכיוון שהייתי כל כך קטנה, נאלצתי לעבור הרבה מאוד בדיקות -עד היום יש לי סימנים בידיים שמזכירים את התקופה.
הורי חיכו בציפייה לרגע שסוף סוף אבוא הביתה. הגעתי הביתה במשקל 1,988 ק"ג,. אמי התחננה לרופאים שישחררו אותי הביתה.בהתחלה היה קשה בבית, פתאום היה שקט (בלי הרעש של המונוטורים בפגיה). ויש גם לפעמים חושך, בפגיה היה אור לבן ובוהק כל הזמן.
אמי מספרת שבחודשים הראשונים לא הסכמתי להיות לבד. נרגעתי רק כאשר הייתי על הידיים.
הייתי תינוקת די רצינית, כנראה שהתקופה הארוכה בפגיה השפיעה עלי. הורי מספרים שחייכתי בעיקר רק אליהם ואל שאנטי הכלבה האהובה ששמרה עלי מהרגע שהגעתי הביתה.
המילה הראשונה שאמרתי היא - אבא. אליו אני מאוד קשורה, ולדעתי גם מאוד דומה. שנינו אוהבים אנשים ובעלי חיים, תמיד מוקפים בחברים. אנחנו מסתדרים בכל מקום ולוקחים בקלות גם מצבים קצת יותר קשים בחיים.
המילה היחידה שאותה שיבשתי הייתה - המילה שזיף, שהפך להיות "שביש". שעות וימים ניסו ללמד אותי, ללא הצלחה.
אני ואחותי התאומה עדי לא נפרדנו לדקה. עד גן חובה היינו באותו גן - בפ"ת, שם גרנו באותה תקופה.
אבי מספר שהייתה לנו שפה משלנו שרק אנחנו הבנו. אחותי הייתה קצת יותר עקשנית ואילו אני ויתרתי לה ברוב הפעמים. הדבר היחיד שעליו שמרתי בכל לבי, היו הציורים שלי - שאליהם לא נתתי לה להתקרב.
אמי מספרת שהיינו רבות בלי סוף. אבל אם מישהו פגע או ניסה לפגוע באחת מאיתנו תמיד השנייה נחלצה לעזרתה והגנה עליה.
הייתי ילדה די חולמנית וסקרנית. פעמים רבות הלכתי לאיבוד. אני זוכרת שני מקרים. אחד: בים- פתאום מצאתי את עצמי לבד ומקרה שני: בחרמון- לבד בין כל האנשים. הייתה בדיחה פנימית במשפחה, שלא רק שאנטי הכלבה "צריכה רצועה"- אלא גם אני, כדי שאשאר צמודה למשפחה.
עוד לפני שהלכתי, ידעתי להחזיק כמו שצריך עיפרון. אהבתי לצייר, שעות העברתי בהתאמת צבעים. התחביב העיקרי בשנותי הראשונות היה ציור.
בגיל 5 עברנו לגור בראש העין, אני מאוד אוהבת את העיר ואת חברותי כאן.
יש לי אהבה גדולה לבעלי חיים. מהרגע שהתחלתי ללכת, ניגשתי בלי פחד לכל חתול או כלב שעבר לידי. את האהבה לבעלי חיים ירשתי כנראה מהורי ומסבא וסבתא שלי שגם הם מאוד אוהבים בע"ח.
מגן חובה ועד סוף כיתה ד' למדתי בביה"ס ענבלים בראש העין. מאוד אהבתי את בית הספר, המנהלת עליזה הייתה עומדת בשער ביה"ס ומקבלת בחיוך כל תלמיד. בסוף כיתה ד' הודיעו לנו על סגירת ביה"ס, היינו מאוד עצובים. המעבר לביה"ס נווה -דליה היה מעבר לא קל. אך בזכותו הכרתי חברות חדשות. היום אני לומדת בכיתה ז' בחטיבת ביניים -"גוונים".
בשנה שעברה חגגתי בת - מצווה. זו הייתה שנה של חגיגות. בתחילה חגגתי ביחד עם אחותי, במסיבה לכל השכבה. זו הייתה הבת - מצווה הראשונה של השכבה, כולם היו מאוד נרגשים. אני זוכרת את אחותי ואותי יושבות ביחד, רועדות מהתרגשות ומתקבלות בחיבוקים ומחיאות כפיים ע"י כל הילדים.
לאחר, חגגנו יחד עם המשפחה בארוחת ערב חגיגית במסעדה. ולסיום, נסענו יחד עם עוד משפחה (שגם היא חגגה לבתם בת - מצווה) לטיול בתאילנד.
תאילנד- ארץ מדהימה. אהבתי את החופים, מים בצבע כחול וחול בצבע לבן. האנשים שם מאוד נחמדים. ראיתי שם הרבה מאוד דברים מיוחדים כמו: שבט ארוכות הצוואר, מופע פילים, מופע נחשים. רכבתי על פילים ועל כרכרות רתומות לשוורים.
עשיתי אומגת יערות, שזה בגובה עצום. זה מפחיד וגם כייף ביחד. עשינו טיול ג'יפים במשך שלושה ימים. שם גם ראינו אנשים שחיים בכפרים קטנים בלי חשמל. במיוחד אהבתי את המחירים הזולים. (אני אוהבת מאוד לקנות בגדים).
חוגים בהם השתתפתי: חוג ציור, במשך שנתיים וחצי הייתי בקורס רכיבה על סוסים וקורס תפירה ועיצוב.
אני עדיין לא יודעת מה החלום שלי. בנתיים אני מתנסה בדברים שמעניינים אותי.
חוויות מיוחדות שעברתי: צלילה עם דולפינים, קיר טיפוס, אומגת יערות בתאילנד, ורכיבה על פילים. אני מאוד אוהבת לעשות דברים מיוחדים ביחד עם משפחתי.
אני חניכה בתנועת הצופים בשבט עוגן.
חשוב לי שאנשים יהיו אמיתיים, לא שחצנים וצבועים, שחושבים שהם יודעים הכל. אני בדרך כלל מתרחקת מאנשים מתנשאים, שפוגעים בחלשים מהם.
אני מאוד אוהבת את משפחתי ואת חברותי.
החברות שלי הן: מאיה יוספי - החברה הכי טובה שלי. איתה אני אוהבת לצחוק, להצטלם, להשתגע או סתם לדבר על דברים. משי בסון- איתה נסעתי לתאילנד. אנחנו מספרות אחת לשניה על דברים חשובים שקורים לנו. רותם טאייר- חברה טובה שאפשר לדבר איתה, לצחוק ולבלות ביחד בקניון.אני מזל עקרב. נולדתי בתאריך של סבתא-רבא עליזה, אותה אני מאוד אוהבת. למרות שאני מאוד רזה, חברותי אומרות שאני כל הזמן רעבה (בעיקר לממתקים ושוקולד). המאכלים האהובים עלי הם: פסטה, שוקולד, קוסקוס והמרק עוף של סבתא אתי.
לסיום כמה מילים על מזל עקרב: הוא השמיני בגלגל המזלות. התכונות שמאפיינות את בני מזל עקרב הם- חזקים, טיפוסי אישיות של שורדים, חותרים ומגיעים לכל מטרה שהם מציבים לעצמם. מעמיקים, שומרי סוד, עקשנים, נאמנים ביחסיהם ועוד.
זאת אני, שחר פרינץ.
שחר יקרה,
השבמחקכל הכבוד לעבודה עד כה, הוסיפי בבקשה תמונות המלוות את הטקסטים שאת כותבת. בבקשה תבליטי את תתי הנושאים.
המשיכי כך.
לימור ואורלי